אהבה היא לא כאב
כשקשה לאנשים שאני אוהבת – במיוחד הילדים שלי, אבל לא רק – אני צוללת יחד איתם. כשכואב להם, כואב לי. כשהם לא מרוצים, אני לא מרוצה. כשהם בודדים, מרגישים חריגים, מכוסחים עם חבר, נכשלים במבחן או במבחן חיים – אני לא יכולה להוציא אותם מהראש. אני לא נושמת, ולא רק כביטוי: הנשימה שלי נהיית רדודה ושטחית, הלב שלי מתכווץ (בתטא הילינג רואים דברים כאלה), הגרון נחנק.
אני מרגישה צורך נואש שהם יהיו כבר בסדר, וברגע זה: לא רק בשבילם, אלא גם בשבילי. כי כל עוד הם ככה, גם אני ככה. ואני לא יכולה יותר עם הככה הזה.