רוצה לרקוד?
לא תמיד אני אוהבת מה שאני שומעת: לפעמים בא לי מוסיקה שקטה והדי-ג'יי שם למעלה מפציץ אותי בתופים. לפעמים אני משתוקקת לקצב, לריגוש, לטראנס – ומקבלת פכפוך פלגים משעמם. אבל למנגינה הזו – מנגינת המציאות – יש קצב משלה, יש התחלות וסיומים, ובעיקר יש ווליום אינסופי. ומול הווליום הזה, אני יכולה לשאול את עצמי רק דבר אחד: "רוצה לרקוד?"