שלום, אני נוסעת
מאחורי כל זה, כך אני מבינה כשאני מתבוננת, מסתתרת ההנחה שאני עול. שאני עומס. שאני כבדה ולא נוחה לעיכול. ויותר מזה: מסתתרת האמונה שזה לא ראוי להיות אדם כזה, שרוצה הרבה, שדורש הרבה, שמסובך איתו. שמוטב להסתיר את כל מה שהופך אותי לחריגה ודורשת יחס מיוחד. להסתדר עם מה שיש. להקטין. לא לתפוס מקום. להכניס את עצמי לתוך טרולי קטנה, קומפקטית, לא מעיקה, ולהתפלל שאף אחד לא יבחין שתיכף היא נקרעת מרוב גודש.