מעבר לגדר
אני נושאת עמי את פחד הדחייה. נושאת לכל אשר אלך את נוף האלם שנשאר מאחור כשאף אחד לא מדבר איתך יותר. אפילו המחלה המשונה שקיבלתי (אור-טי-קר-יה. כמה פיוטי. כמה מגרד) מזכירה את אלה שהיו זורקים בימי התנ"ך מחוץ למחנה – נושאי המחלות המגרדות, המידבקות (שלי לא מידבקת, היא אוטו-אימונית. אני תוקפת את עצמי. שוב ושוב. כאמור, כמה פיוטי, כמה מגרד).