קווי גורל

כבר היינו בכביש המהיר, חמש דקות לפני היעד. ואז קלטתי משהו שלא ייאמן בשום צורה: מכונית עפה באוויר מולי, מעל אי התנועה שמפריד ביני לבין הנתיב הנגדי, ישר לתוך המסלול שלי.
מהרגעים הבאים אני זוכרת פלאשים: אותי ואת הבן שלי צועקים יחד: "מה זה?". את הלחיצה על הבלמים, יודעת שלא אצליח לבלום בזמן, מנסה בכל זאת. את הרעש החזק, ואת השקט האיום מאחוריו, כאילו כל הקולות נשאבו מהעולם. את העשן במכונית, את המחשבה שאני חייבת להוציא את כולנו מהאוטו לפני שהוא נשרף. את הדלת שלי שלא נפתחת.