כותבת, מרצה, מדריכת הורים ומלווה בתהליכי התפתחות אישית. מכורה למילים ולתובנות. חובבת מסעות פנימיים. לא מוותרת על שנ"צ.

איך ללטף קיפוד מור אסאל

הרומן החדש

שכתבתי מחכה לכם!

לקריאת הפרקים הראשונים –

הקליקו כאן

קול פנימי

נשף המסכות הגדול מכולם

קחו את הדחיינות. הלב שלנו אומר שההימנעות מהמאמץ הקטן לשים במקום / למלא דו"ח הוצאות / לעשות כבר את השעמום הזה שקורא לעצמו עבודה הכרחית, יעלה לנו במאמץ גדול פי כמה. אבל הדחיינות, לבושה חולצת הוואי פרחונית ונעלי בית, מגחכת לעומתנו: "סליחה", היא אומרת ופורשת שתי ידיים כמו מאזניים דמיוניות. "מצד אחד לעשות, מצד שני לא לעשות. מה יותר קל? כאילו, לא ברור שאני החופש האמיתי?"

נא באוזן (או: איך למדתי מה זה בזבוז זמן)

אני מגדירה משהו כ"בזבוז זמן" רק כשאני שופטת את הפעילויות הפיזיות שאני עושה (מועילות, נחוצות, חשובות – או בדיוק ההיפך) ומעניקה להן ציונים, במקום לבדוק את המצב הפנימי שלי בזמן שאני עושה אותן. ומכיוון שהמצב הפנימי תלוי בי ורק בי, כל פעילות שאני עושה יכולה להיות נטולת חשיבות או חשובה להפליא; בזבוז זמן – או ניצול מיטבי שלו.