זה לא אתה, זו אני
"אין דבר כזה תינוק", אמר הפסיכולוג הידוע דונלד ויניקוט, והתכוון שאי אפשר להסתכל על תינוק לבדו, בלי לבחון את הקשר שלו עם אמו. ואני אומרת שאין דבר כזה אדם אחר – כי עצם ההסתכלות שלנו עליו מתוך עצמנו קובעת מי ומה הוא יהיה בשבילנו. המבט שלנו לעולם אינו אובייקטיבי, אלא שואב את הקריטריונים שלו מתוך עצמו. אם חשובה לנו אסתטיקה, נבחן מייד עד כמה האדם שמולנו אסתטי. אם חשובה לנו שנינות – נשמע מייד אם הוא שנון או לא. אם אנחנו מפוחדים – נסווג אותו כמעורר ביטחון או מאיים. וכך, כמו העיוורים מהבדיחה הידועה שאוחזים כל אחד בחלק אחר של הפיל, וטוענים בהתאם שהוא דקיק וגמיש (לפי החדק) או עבה וקצר (לפי הרגל), כך גם אנחנו: אוחזים בחלק שקרוב אלינו, ושופטים כאילו ראינו את התמונה כולה.