ניצוּל: הסיפור האמיתי
אם ניצול הוא התייחסות לאדם כאל מקור למשאבים, הרי שבכל פעם שאני עסוקה ב"מה אני צריכה ממך", וב"מה אני לא מקבלת ממך", הראייה שלי היא נצלנית. שהרי אינני מסתכלת עליך בתור אדם, אלא עליך כעל מקור למשאבים.
אם ניצול הוא התייחסות לאדם כאל מקור למשאבים, הרי שבכל פעם שאני עסוקה ב"מה אני צריכה ממך", וב"מה אני לא מקבלת ממך", הראייה שלי היא נצלנית. שהרי אינני מסתכלת עליך בתור אדם, אלא עליך כעל מקור למשאבים.
מה שחוסם אותנו מלחוש יחד הוא לעולם דבר אחד: הגבולות שבנינו בתוכנו. הגבולות שאומרים: "אני מוכנה לחוש מחוברת רק לאדם הזה ולא לאחר", "אני מוכנה שהיחד יתבטא בצורה כזו ולא אחרת", "אני מוכנה לחוש מחוברת רק אם החיבור יגיע בקצב שלי ולא בקצב שלו". בקיצור: ההגדרות שתפרנו לתחושת החיבור הן שחוסמות אותו. ובאותו אופן, הלב הפתוח שלנו, שמוכן לתת צ'אנס לכל אחד, בכל קצב, בלי תנאים מוקדמים – הוא שמאפשר את היחד.