"יותר מדי כישרונות"

סיפורים מהכורסה: פוסט חדש

היא באה אלי, לפני כמה שנים, עם תלונה משונה: "יש לי יותר מדי כישרונות".
"יותר מדי כישרונות? יש דבר כזה?"
"כן", היא ענתה. "יותר מדי כישרונות קטנים, אבל אף אחד גדול".
היא באמת הייתה אדם מוכשר: היא ידעה לכתוב וידעה לנגן ולשיר, היא לא הייתה ממש טובה בציור אבל הייתה לה עין לעיצוב. היא ידעה לדבר מול קהל, לארגן ולהפיק אירועים במשפחה ובקהילה שלה.
ויותר מכל, התברר לי כששאלתי, היא אדם של אנשים: יודעת להקשיב, יודעת להשפיע, יודעת למשוך אחריה נשים נוספות, להלהיב אנשים, לחבר אנשים זה לזה, להכיר את האדם הנכון לאשה הנכונה.
"אבל זה ברור", היא אמרה כשדיברנו על זה (למרבה הפלא, כל התכונות שחזקות אצלנו נראות לנו מובנות מאליהן). "אני מבינה שאני אדם מוכשר וחברותי. אבל הייתי רוצה להיות מוכשרת באמת. הייתי רוצה שיהיה לי כישרון גדול, גדול ממש, אחד לפחות".

מתמחים מול מקשרים

אז עליתי לתטא, ושם ראיתי בפעם הראשונה את החלוקה שנראתה לי מאז כל כך בסיסית, שלא הבנתי איך לא עליתי עליה קודם: החלוקה למתמחים ולמקשרים.
המתמחים הם אלה שיודעים לעשות מצוין דבר אחד (או אשכול של דברים) ספציפי. לרוב, הם האנשים שאנחנו מכנים "בעלי הכישרון הגדול": הם יכולים להיות שחקני כדורגל כוכבים, זמרים, שחקנים או רקדנים – אבל הם גם יכולים להיות מתמטיקאים מצוינים, או מעולים בארגון וסדר, בנאים או שיפוצניקים עם ידי זהב שחבל על הזמן. הם יכולים להיות מעצבים מעולים, או בעלי כישרון עסקי שאין כדוגמתו. כך או כך, הם מתמחים: במילים אחרות, הם מתעניינים כמעט רק בתחום שלהם, בפרוייקט הנוכחי שעליו הם עובדים.
למתמחים יש עומק אדיר בתחום מצומצם. בעבודה, נמצא אותם מבצעים תפקידי מומחה: הם אלה שיודעים הכל על הצ'ופצ'יק של הקומקום בתחום עיסוקם. הם אלה שכולם ישאלו בעצתם כשמדובר בנושא הספציפי הזה. הם גם אלה שישטפו את כל הכלים אבל יתעלמו מהברדק במטבח. את המשימה שלהם הם עשו, וכמו שצריך. את השאר הם משאירים למישהו אחר.

אנשי הקשר והמכלול

ומולם – או נכון יותר ביניהם – נמצאים המקשרים.
המקשרים הם אותם אנשים שיש להם לא מעט כישרונות קטנים. הם יודעים על זה ועל ההוא. יש להם ידע עולם רחב, אבל פחות עמוק. הם היו יכולים ללמוד משהו ממש לעומק – לפעמים הם גם עושים את זה – אבל זה פחות מעניין אותם. הם מעדיפים את התמונה הגדולה על פני הפרטים.
יותר מכל, המקשרים נמשכים לקשרים שבין הדברים. לאופן שבו דברים מתייחסים זה לזה. לקשר בין מילים ללחן, בין בעל מקצוע אחד למשנהו, לאופן שבו רעיונות מתחום אחד רלבנטיים לתחום שני.
אולי בגלל זה רוב המקשרים הם אנשים של בני אדם, של מערכות יחסים. הם אלה שיודעים מי מתעניין במה ואיך אפשר לחבר בין בעלי תחומים משיקים; מי מתאים למי כדי ליצור זוגיות או שיתוף פעולה עסקי, למי צריך להתקשר כדי לקבל מידע על ההוא; ובגדול – איך הצ'ופצ'יק ההוא והצ'ופצ'יק הזה ייצרו ביחד משהו חדש, גדול יותר, שלם יותר.
הם גם אלה ש(לטענת המתמחים) לא עושים שום דבר עד הסוף: קל להם יותר לזוז הלאה, לדבר הבא, מאשר להמשיך להשקיע אנרגיה במשהו שכבר לא מעניין אותם.

אבל כך או כך, אי אפשר בלי המתמחים, ואי אפשר בלי המקשרים. המתמחים נחוצים בשביל העומק. המקשרים – בשביל הרוחב.

מאדים ונוגה

"אז אני מקשרת", היא אמרה, כמעט טועמת את המילה. "כן, זה מתאים לי. אני באמת אדם של התמונה הגדולה. עכשיו רק תסבירי את זה לבעלי, שתמיד בא אלי בטענות שאני שוכחת את הפרטים".
זה באמת ככה: בהרבה קשרים זוגיים, אחד מבני הזוג הוא מתמחה, והאחר – מקשר. המקשר הוא המוחצן יותר, המתערבב יותר, זה שעושה שיתופי פעולה מכל הסוגים (החל בארוחות ערב משותפות וכלה בעסקים משותפים. לא פעם המתמחה הוא זה ש"מחזיק את הבית", בעוד המקשר אחראי על חיבורים החוצה.
"אבל גם בעלי אוהב אנשים", היא ציינה. "כשאני מזמינה אלי הביתה, הוא אוהב את זה. פשוט הוא זה שידאג למוזיקה, ואני לכל השאר".

נעים על הספקטרום

וזה נכון: אנחנו לא רק מתמחים או רק מקשרים. רובנו נעים על הספקטרום שבין התמחות לקישור. גם למקשרים יש תחומים שבהם הם עסוקים במשהו צר וספציפי, לעומק, וגם למתמחים יש רגעים שבהם הם נדרשים לקשר בין תחומים. אבל לכולנו יש את המקום הנוח שלנו, שבו אנחנו מרגישים טוב.
ואם במקרה נדחפנו בעבודה שלנו להיות מה שאנחנו לא? שם יש סיכון והזדמנות: סיכון שניאלץ לעבוד הרחק מאזור היכולת הטבעית שלנו. והזדמנות? הזדמנות לעבוד הרחק מאזור היכולת הטבעית שלנו.
וכך או כך, הזכרתי לה, הסיפור הוא לא איזה כישרונות יש לנו או אין לנו: השאלה היא מה אנחנו עושים עם אלה שיש.
האם אנחנו מתרעמים עליהם, טוענים שהם לא מספיק טובים?
או שאנחנו עפים עליהם, גאים בהם, משאירים בעזרתם את העולם טיפה יותר טוב משהוא היה לפנינו?
מתמחה או מקשרת, אני מזכירה לה, כולנו הגענו לכדור הכחול עם קלפים מסוימים.
ואיכשהו, תמיד טוב יותר לשחק עם הקלפים שיש לנו, מאשר עם אלה שאין.

נ.ב. 1: כאילו משהו אחר, אבל בעצם אותו דבר: מוזמנים להרצאה "הילד המאתגר שלי", שתתקיים בקיבוץ עברון, במרכז "השביל להורות", ב-18.2 בשעה 20:30. נלמד איך לעזור לילד שלנו לשחק עם הקלפים שלו, לעוף על הכשרונות שלו, לבטא את עצמו בעולם בצורה שלמה יותר.
נ.ב. 2: כה אמר ט':
The grass is always greener on the other side
The neighbor's got a new car that you want to drive
And when time is running out you want to stay alive