סיפורים מהכורסה: מה זו הצלחה?

או: מה את צריכה לעשות בחיים כדי להרגיש שהצלחת?

היא הגיעה אלי עם אנרגיות נמוכות. לא בדיוק ידעה במה היא רוצה לטפל. רק שכבר הרבה זמן היא לא מרגישה שטוב לה.
כשנכנסנו לעומק, ראינו די מהר שהמוקד של חוסר הנחת הוא בעבודה: בבית דווקא הכל היה בסדר. נישואים טובים למדי, שני בנים מוצלחים, שקט כלכלי.
ובעבודה? "אני אמנם לא אוהבת את העבודה שלי, אבל עושה אותה בקלות", היא סיפרה. "אחרי כל השנים שאני שם אני שולפת את העבודה מהשרוול. מה גם שנפח העבודה שלי ירד בשנים האחרונות, אבל התגמול הכלכלי נשאר לא רע בכלל".
"אם את לא אוהבת את העבודה שלך, למה את נשארת שם?" הקשיתי.
"כי זה כסף טוב בלי להתאמץ".
"ומה יקרה אם תלכי משם?" שאלתי.
"לארגון? כלום. הם יכולים להסתדר בלעדיי בשנייה. אפילו לא יביאו לי מחליף. הדברים השתנו עם השנים, והעבודה שלי נהייתה פחות ופחות חשובה. פשוט זה יהיה להם קשה לפטר אותי מבחינת הכללים והחוזים בארגון. אז הם מחכים, יחד איתי, שאצא לפנסיה".
"ולך?"
"בחיים אני לא אעז לעזוב", היא אמרה. "אני לא מרגישה שיש לי סיכוי להצליח במקום אחר. בגילי, בטח שלא. ובכלל, אני לא מרגישה מצליחה. לא הגעתי למה שרציתי מעצמי".
"ומה רצית מעצמך?"
"להצליח".
"ומה זה אומר, להצליח?"
"לא יודעת. לעשות הרבה כסף, אולי?"
***
וברגע הזה הצעתי לה, כמו הרבה פעמים כשמגיעים בטיפול למוקד הדברים, שנעלה לתטא ונוריד את הגדרת הבורא להצלחה.
(הגדרת הבורא, למי שעוד לא נכנס לענייני התטא, היא קובץ מידע מהספרייה העליונה, שאפשר בתטא הילינג פשוט "להוריד" אלינו, ואז להבין על מה בכלל אנחנו מדברים).
"רוצה?"
"ברור".
אז עליתי לתטא ושאלתי מה זו בכלל הצלחה. והתשובה הייתה פשוטה ומפתיעה, כמו תמיד: "הצלחה היא מאמץ נושא פירות, שמייצר בעקבותיו בוסט של אנרגיה חיובית".
וברגע הזה הדברים הפכו ברורים: היא לא מרגישה מצליחה מכיוון שהיא לא מתאמצת. וכל עוד אין מאמץ, הפירות שמגיעים לא מרגישים מתוקים; זרם האנרגיה החיובית לא נוצר. ולא במקרה: אם את מקבלת את הפירות בלי שטרחת עליהם, ולו במעט, זה מרגיש כאילו הם לא מגיעים לך. כאילו הם לא שלך. ואז, איך תרגישי שהצלחת?
"אבל אני תמיד חשבתי על מאמץ כעל משהו שלילי, שצריך להימנע ממנו", היא צחקה.
"רוצה לחשוב עליו אחרת?" שאלתי.
"ברור".
"אז תנסי להיזכר במשהו שאת עושה באופן אקטיבי ואת כולו מרוכזת בו. נגינה, משחק ספורטיבי, תשבץ, כתיבה. זה סוג המאמץ שאנחנו מכוונות אליו: ריכוז מלא, אקטיביות, אבל ללא תחושה של זמן. המאמץ הזה ממוקד בתהליך, לא בתוצאה. הוא נעשה בהתכוונות מלאה, בנוכחות מלאה. זה סוג המאמץ שמביא פירות מתוקים; זה סוג המאמץ שמייצר בוסט חיובי בעקבותיו".
"בעבודה שלי אין לי מאמץ מהסוג הזה. למען האמת, אין לי מאמץ בכלל".
"ובגלל זה את לא מרגישה מצליחה", אמרתי. "אי אפשר להרגיש מצליח בלי שהשקעת מאמץ. הצרה היא שרובנו מכירים רק את המאמץ הלא נעים, זה שקשור בלהכריח את עצמנו לעשות דברים שאנחנו לא מתלהבים מהם, שלא חשובים לנו, רק כדי לקבל תוצאה בסוף (כסף, למשל).".
"אז מה לעשות?"
"למצוא משהו שמלהיב אותך להתאמץ בשבילו; שעצם המאמץ מלהיב אותך", עניתי. "זו יכולה להיות נישה נוספת בעבודה, אבל לא רק: זו יכולה להיות התנדבות, למשל. כשתתמסרי למשהו לגמרי, ותהיי מוכנה להתאמץ בשבילו, את תתחילי להרגיש מצליחה".
היא חייכה: "אבל איך להתאמץ אם אני רגילה לחשוב על מאמץ כעל דבר שלילי?"
וברגע הזה הצעתי לה לשלוף בתטא את כל הדעות הקדומות שיש לה על מאמץ.
ולהכניס במקומן את הידיעה: תחושת הצלחה אינה תלויה בתוצאה.
היא תלויה בדרך. בתהליך. בהתמסרות.
וכשמוכנים לעשות את המאמץ,
כל תוצאה היא גדילה.

נ.ב. כדי שנוכל להגיד: I did it all