מה שעשית, מה שלא עשית

פוסט ובו ידובר על פטנט קסמים לגלות מה חשוב לנו ומה… ובכן, פחות

לאחרונה שוב לא הצלחתי לקבוע עם ידידי ר' לשבת לכוס קפה. איש עסוק, ידידי ר'. "תגידי לי, מה עושים עם החיים האלה?" הוא שאל בייאוש כשנפגשנו במקרה בסופר. "איך מוצאים זמן למה שחשוב לך? איך משיגים איזה יום-יומיים לעצמך?"
אמרתי שאני דווקא יכולה ללמד אותו, אבל הוא התרה בי: "לא בפוסט. על קפה". ומייד נעלם בין המדפים, לא מותיר לי ברירה אלא לענות לו בפוסט.
והתשובה שאני נותנת לידידי ר', היא שהוא החמיץ משהו מאד-מאד מהותי. זה לא שהוא לא מוצא זמן למה שחשוב לו. להיפך: תמיד הוא מוצא זמן למה שחשוב לו. פשוט חשובים לו דברים אחרים משנדמה לו. ואם אני (והוא) רוצים לדעת מה חשוב לו, ואפילו איזה מין אדם הוא, אנחנו צריכים לעשות דבר אחד, פשוט להפליא: להסתכל על המעשים שלו.

הדברים שאנחנו עושים

כי העניין הוא פשוט, פשוט-פשוט: למה שחשוב לנו אנחנו מקדישים זמן ומאמץ. למה שנראה לנו קריטי מבחינת איכות החיים שלנו, ההגדרה העצמית שלנו, הרגשות שלנו, הבריאות שלנו, וכמובן לאלה של כל מי שחשוב לנו באמת – אנחנו מקדישים זמן ומאמץ. יש לנו סדר עדיפויות במוח, גם אם אנחנו לא מודעים לו, ובכל רגע נתון אנחנו פועלים לפי הדבר שהכי לוכד את מחשבותינו ותשומת לבנו באותו זמן  – כלומר, לפי הדבר שהכי חשוב לנו באותו רגע.
כך, למשל, אנחנו יכולים מאד מאד לאהוב את הילד שלנו, אבל אם הוא מנסה להפריע באמצע סרט מותח, אין לו סיכוי. באותו רגע הסרט חשוב יותר.אבל אם פתאום יתקשרו מהגן ויודיעו לנו שהילד נפל, חס וחלילה, אנחנו נגיע לשם מייד.
באותו אופן, אנחנו יכולים להיות הכי עסוקים בעולם, אבל אם התאהבנו כרגע, תמיד נמצא זמן לשלוח סמס לזה שאנחנו אוהבים (אם לא נשלח זה יהיה מסיבות אחרות). ואם בן משפחה יצטרך (חלילה וחס) ניתוח יקר, פתאום יימצא לזה הכסף, גם אם קודם הרגשנו שאין לנו גרוש. כי זה הקטע של שעות חירום: הן גורמות לנו לשקול מחדש מה חשוב ומה לא חשוב.

הדברים שאנחנו לא עושים

ובאותה דרך, מעידים עלינו ועל מה שחשוב לנו כל הדברים שאנחנו לא עושים.  אנחנו יכולים לדבר עד מחר על כך שהזוגיות חשובה לנו, אבל אם בערב אנחנו מעדיפים לשבת מול המחשב ולקרוא מיילים מאשר לשבת עם בן הזוג, אז לא, היא לא חשובה לנו באמת. לא כרגע, בכל אופן. ואם את יושבת ומחכה לטלפון ואהובך לא מתקשר אלייך, גם אם יש לו סיבות טובות, ובכן, הוא כנראה, לצערך, לא בעניין שלך. ואת יכולה לספר לעצמך שחשוב לך להיות עם הילדים, אבל אם ערב אחרי ערב אין לך כוח לשבת לקרוא להם סיפור, כי השיש מלא והכיור מתפוצץ וצריך לסגור את הערב – אז לא, לא חשוב לך להיות איתם כמו שחשוב לך לשטוף כלים. באותו רגע, מערכת השיקולים הבלתי מודעת אומרת: "את זה אני חייבת, ואת זה לא". "בלי כיור נקי לא אוכל לישון בלילה, ועם ילד שלא קראו לו סיפור – כן". ונכון שחלק גדול מהעניין מוכתב על ידי התניות ואוטומטים – הרי אין שום סיבה אחרת, חוץ מהתניות ואוטומטים, שכיור מלא יגרום לנדודי שינה – אבל אם האוטומטים האלה משפיעים עלינו, אז אנחנו נותנים להם לקבוע בשבילנו מה חשוב ומה לא חשוב.

כשאנחנו לא ממש עקביים

ואם ניקח את זה צעד הלאה, נוכל לומר עוד משהו שקשה לי אפילו לומר מרוב שהוא מקומם אותי באמת שבו: ההתנהגויות שלנו מעידות לא רק ספציפית על סדר העדיפויות שלנו, אלא גם על הערכים שלנו.
כי אם אני טוענת שאני מאמינה בציות לחוק אבל גונבת רמזור, אז לא, אני לא באמת מאמינה תמיד בציות לחוק. רק במקרים מסוימים. ואם אני מטיפה לילדים שאדם צריך לדבר בכבוד לכל יצור על הפלנטה, אבל צורחת עליהם בשעת קריזה – אז כנראה שאני לא לגמרי עומדת מאחורי מה שאני אומרת. בקיצור, בכל הזדמנות שאני לא פועלת לפי הערכים המוצהרים שלי, אני בעצם מגלה את רשימת הערכים האמיתית שלי – זו שבה הדברים הרבה פחות שחורים ולבנים, ועם הרבה יותר סעיפי משנה ("מותר לצעוק על הילדים אם הם עצבנו קודם", "גניבת רמזור מותרת אם אין משטרה באזור"); זו שדומה יותר לחוזה משפטי מאשר לעשרת הדברות. ולהבדיל, המקומות שבהם אנחנו נוהגים תמיד לפי ערך מסוים (חברתי ס', למשל, עברה לצמחונות מפני שהיא לא יכולה לשאת התעללות משום סוג בבעלי חיים), הם המקומות שבהם אנחנו מאמינים בערך הזה בכל לבנו, ללא ספקות והתניות; לא יעלה על דעתנו לנהוג אחרת. וכן, לפעמים יש לנו קונפליקט בין ערכים. אנחנו מאמינים שצריך ליהנות כי חיים רק פעם אחת, אבל גם שצריך לקחת אחריות. אנחנו מאמינים שאסור לפגוע באחרים, אבל גם בזכותנו להגנה עצמית. אנחנו מאמינים שזמן לעצמנו הוא דבר חשוב, אבל גם שהעבודה היא חיינו. ובסופו של דבר, לא משנה כמה חזק הקונפליקט – ההתנהגות שלנו מראה מה גבר על מה.
במילים אחרות – ההתנהגויות שלנו מראות במה אנחנו באמת מאמינים, ובמה פחות. הן קורעות את מסך ההתחסדות שלנו. הן מראות לנו איפה אנחנו לא באמת מאמינים במה שאנחנו חושבים שאנחנו מאמינים. ואם נסתכל על זה לא בביקורת, אלא בחמלה, נוכל להשתמש בהתנהגויות שלנו כדרך לבחון מחדש במה אנחנו באמת מאמינים ללא סייג, ובמה פחות.

ההצהרה ליקום

וכשאני כותבת את זה, אני נזכרת במשפט שקראתי בספר חכם כלשהו (נדמה לי שזה היה "שיחות עם אלוהים 1", אבל לא בטוחה) שאמר שכל התנהגות שלנו היא הכרזה לעולם – מי אנחנו ומה אנחנו. וזה משפט שמשנה חיים, מבחינתי, כי הוא גורם לי להסתכל כל הזמן על עצמי, ולשאול: זו מי שאני רוצה להיות? האם זה מה שאני רוצה שההכרזה שלי על עצמי תגיד?
כי לעולם ולאלוהים (כלומר, לעצמנו), אנחנו לא יכולים לשקר ולספר סיפורים. עצמי רואה אותי כל הזמן, ושואלת: זו מי שאת רוצה להיות? האשה הזו שנוהגת בכתום? שמתעצבנת על הילדים שלה? שמתנהגת בחוסר אהבה לבן הזוג שלה? שחולפת על פני קבצן בלי לעצור? שלא אומרת את האמת שלה, או אומרת אותה בהתרסה? זו מי שאת רוצה להיות? באמת?
ובאותה מידה, אני מבינה שאם זה ככה – אם כל התנהגות שלי הופכת לכרטיס הביקור שלי בעולם, להצהרה מי אני – הרי שכל פעולה, ולו הקטנה ביותר, יכולה לקרב את הטיוטה להצהרה שרציתי לכתוב. אם אני רוצה להיות אדם נדיב, הרי שכל פעולה הכי קטנה של נדיבות תיכתב מייד על ההצהרה שלי. אם אני רוצה להיות אדם אוהב, הרי שכל התנהגות אוהבת תגרום לי להיות שם. כל פעולה – קטנה או גדולה (לא כולל מחשבות). ואם נחזור רגע אחורה, הרי שאם ידידי ר' רוצה להיות אדם שיש לו פנאי למה שחשוב לו, עליו רק להחליט מה חשוב לו ולהתנהג לפי ההחלטה. ככה פשוט.
וזה מדהים, לא פחות, כי זה אומר שהמפתח להיות מי שאנחנו רוצים להיות כבר נמצא בידינו. הוא לא תלוי באף אחד – רק בפרטים הקטנים שמרכיבים את ההתנהגות שלנו. והוא אפשרי בכל רגע שבו אנחנו בוחרים לעשות מעשה, קטן ככל שיהיה. באותו רגע, אנחנו משנים את הזהות שלנו. ואם זה לא קסם, אני לא יודעת מה כן.

ומשהו על נומרולוגיה:

לכל אחד מאיתנו חשובים דברים אחרים, ומה שחשוב לנו קשור, בין השאר, במספרים שלנו. לאנשים שאצלם מספר 1 בנומרולוגיה מופיע במקום מרכזי, יהיו חשובים הישגים, הצלחות, מטרות. אצל אלה שאצלם מספר 2 בנומרולוגיה בולט, לעומת זאת, יחסים וקשרים יהיו חזות הכל. גם אם הם יטענו שהקריירה תופסת אצלם את המקום הראשון, במבחן התוצאה בני הזוג והילדים שלהם יקבלו את מירב זמנם והאנרגיה שלהם. למספרי 8 חשוב הכסף והמעמד, למספרי 4 חשוב הצדק (הם עלולים למצוא את עצמם עסוקים מעל הראש במאבקים חסרי תוחלת להוכיח שהם צדקו, על חשבון דברים שלכאורה חשובים יותר), ומספרי 6 תמיד ימצאו את עצמם מקריבים את הרצונות והתכניות שלהם לטובת ריצוי אחרים, גם אם הם נשבעים שזו הפעם האחרונה. (איך יודעים מה המספרים האלה אצלנו? ייעוץ נומרולוגי יסביר). כשאנחנו מסתכלים על חיינו בכנות, כשאנחנו בוחנים במה אנחנו באמת משקיעים את מיטב זמננו, איך אנחנו מתנהגים בשטח, לא בתכניות שלנו – נוכל להבין מה חשוב לנו, ולקבל את זה. אבל לא פחות חשוב להזכיר לעצמנו שגם האנשים שסביבנו נוהגים לפי מה שחשוב להם, ולקבל את זה שכך הם פני הדברים. אנחנו לא נשנה אותם, גם אם נלחץ ונעיר ונעשה מניפולציות. ועכשיו, השאלה היא רק אם זה מה שאנחנו רוצים – את האדם שמתנהג כך, שזה מה שחשוב לו, ושאלה הדברים שחשובים לו פחות. ואז, לקבל אותו באהבה שלמה.

כי, כמו שאומרת להקת הבנים האהובה על בתי ועלי, כל הדברים הקטנים מצטברים להיות מי שאנחנו.והלוואי שיהיה לכולנו אחד לפחות בעולם שיאהב את האוסף הזה כמו שהוא