כותבת, מרצה, מדריכת הורים ומלווה בתהליכי התפתחות אישית. מכורה למילים ולתובנות. חובבת מסעות פנימיים. לא מוותרת על שנ"צ.
או: מה את צריכה לעשות בחיים כדי להרגיש שהצלחת? היא הגיעה אלי עם אנרגיות נמוכות. לא בדיוק ידעה במה היא רוצה לטפל. רק שכבר הרבה זמן היא לא מרגישה שטוב לה. כשנכנסנו לעומק, ראינו די מהר שהמוקד של חוסר הנחת הוא בעבודה: בבית דווקא הכל היה בסדר. נישואים טובים למדי, שני בנים מוצלחים, שקט כלכלי. …
נמלה חרוצה. זו מי שתמיד הייתי. עובדת יותר קשה מכולם. משקיעה. עושה לעומק. ולרוחב. ולצדדים. מכינה מראש. מארגנת עד הסוף. טורחת. מתרוצצת. עושה לכולם מסביב סחרחורת. גאה בחריצות שלי. מתבאסת מעצלנות אצל אחרים. מרגישה שלא בא לי ובכל זאת עושה. גאה בכוח הרצון שלי. עושה בו שימוש לכל דבר כמעט: כדי לקום בחמש בבוקר. כדי לדחוס עוד שעות עבודה אחר הצהריים. כדי לצאת להליכה כשחשוך וקר. כדי לא לצרוח על הילדים. הכל – חוץ מאשר כדי להפסיק להתרוצץ. וכן, אני יודעת שאני עושה יותר מדי, אבל לא מצליחה להפסיק. מכורה לאובר-דואינג. ועד כמה שאני מותשת ומתוזזת ונשחקת, לא מצליחה לעצור.
הדרך המרכזית לרכך את הקושי היא להישאר ברגע עצמו, בלי לרוץ במחשבות קדימה. לעשות את הצעד הראשון במה שקשה לנו בלי לחשוב על מה יידרש מאיתנו בהמשך, ובלי לעסוק בתוצאה. זה נשמע פילוסופי, אבל האמת היא שמדובר בכלל מעשי לחלוטין. במקום לחשוב על המסע, לחשוב רק על הצעד הקרוב, ואז על זה שאחריו. אולי נגיע, אולי לא. מה שחשוב הוא שבינתיים השרירים שלנו מתחזקים.