כותבת, מרצה, מדריכת הורים ומלווה בתהליכי התפתחות אישית. מכורה למילים ולתובנות. חובבת מסעות פנימיים. לא מוותרת על שנ"צ.
קל לפחד. אבל עדיף ללמוד איך לא. לא ככה? יותר קל לי מתמיד לפחד עכשיו. ולא שזו בעיה גדולה בדרך כלל: אני פחדנית ידועה. פוחדת מכל דבר: מלשחות עמוק. מלעלות למתקנים הגבוהים בלונה פארק (בעצם, גם לנמוכים). מלנסוע מהר. מלטוס (במיוחד מההמראה). משייגמר לי הכסף יום אחד. אני מפחדת שהילדים שלי יעשו דברים מסוכנים. או סתם …
(סליחה על הבדיחה העתיקה. פשוט לא יכולתי להתאפק) אז השבוע כל מיני דברים קטנים לא עבדו לי. טיפולים התבטלו ברגע האחרון, היומן שלי התמלא מחיקות ממטלות שזזו ואז זזו שוב, הימים שוב התארכו והתמרחו, תור חשוב שניסיתי לקבוע התאפשר רק ביום לא נוח בעליל. ומצאתי את עצמי מתרגזת על זה, כמובן. ואז, ברגע של בהירות, …
או: איך להפסיק לפחד מאכזבות ולהסכים – למרות הפחד – לקוות אז השבוע הגיעו תשובות שחיכיתי להן, והן לא היו טובות כמו שציפיתי. לא תשובות גרועות: רק בינוניות. אבל ציפיתי לטובות. ממש ציפיתי לטובות. היה לי ברור שהן יהיו טובות. אוף. הדייג, לעומת זאת, נשם לרווחה. מבחינתו, אם יש ספק, ברור שאין ספק. ואם לא …
נו, אז מה יהיה איתי? יש תקופות שבהן הדרך הרגילה שלך נגמרת במפתיע. השביל שהלכת בו בבטחה, פחות או יותר, מגיע לדד-אנד. את מגיעה לצומת שממנו לא ברור לאן הולכים. ואת נעצרת. שוקלת צעדים. שמה רגל ועוד רגל בצעדים קטנטנים. נאלצת להסתכל למטה במקום קדימה. *** זו התקופה שאני נמצאת בה עכשיו. אני בחופשה מרוב …
כשאין לי מקום מתאים בשום מקום, כנראה שאני זו שלא תואמת בימים האחרונים לא מצאתי מנוח. ולא שלא חיפשתי אותו, את המנוח. הלכתי ממקום למקום, ובשום מקום לא מצאתי מקום. עברתי מחברים לבית, מהסלון למיטה, ושום מקום לא התאים לי. ואז יצאתי הבוקר לרגע החוצה, וישבתי על הספסל שבנה לי הנגר (הדייג במיל. עושה רושם …
המטרה הבאה שלי: להיות נחמדה. כמה שיותר "היא? היא נחמדה". בין שלל התארים שהתאוויתי שיקשרו לראשי ב46 שנותיי, "נחמדה" לא היה אחד מהחבר'ה. רציתי שיחשבו שאני מבריקה. יפה. מצחיקה. שנונה. חברה טובה. מהממת באופן כללי. אבל נחמדה? מי רוצה להיות נחמדה? הרי זה כל כך סתמי. ובכן, קבלו שינוי מסלול: שמי מור אסאל, ואני רוצה להיות …