כותבת, מרצה, מדריכת הורים ומלווה בתהליכי התפתחות אישית. מכורה למילים ולתובנות. חובבת מסעות פנימיים. לא מוותרת על שנ"צ.
לפעמים אני רואה סימנים. צירופי מקרים: שם של רחוב שזהה לשם של ספר שחשבתי עליו. חבר שעלה בזיכרוני ופתאום פוסע מולי במעבר חצייה בתל אביב. חברה שמצלצלת בדיוק כשחשבתי להתקשר אליה. מסר במילים: שיר ברדיו שמדבר בדיוק על מה שאני עסוקה בו; משפט מקרי בשיחה שעונה בדיוק על מה ששאלתי את עצמי רגע קודם. חיזיון …
מה שאני מאחלת לעצמי ביום ההולדת הזה פעם, כשהייתי קטנה, היינו מאחלים זה לזה בימי ההולדת: "שתגשימי את כל החלומות שלך" (לעיתים היינו מאחלות "שתישארי את", כאילו יש אופציה אחרת. אם הייתה, בטח היו שנים שהייתי חוטפת אותה בשתי ידיים. ממש רציתי להיות מישהי אחרת). כשגדלתי, מצאתי את עצמי מאחלת לעצמי איחול הרבה יותר צנוע: …
איך להתגבר על כעס – כל כעס? tאני אוהבת להישאר במיטה עוד קצת אחרי שהשעון מצלצל. ועוד קצת. ועוד קצת. כי שם, ברגעים האלה, החמימים, אני עוד מחוברת למה שהיה בלילה. שם, בין ערות לשינה, במצב תטא, עולים לסף ההכרה רעיונות שאחרת היו נשארים מאחוריו, סמויים מעיניי. הרעיונות הכי טובים שלי מגיעים בזמן הזה, שבין …
ובכן, אני לומדת לחיות עם העובדה שאני לא מספיק לפעמים אני לא מספיק. לא מספיק רואה. לא מספיק מתחשבת. לא מספיק חברה. לא מספיק מבינה. לא מספיק רגישה. לא מספיק נוגעת. לא מספיק יודעת. ולמרבה הצער, לפעמים אני לא מספיק מהירה כדי לזהות את זה בזמן אמת. מה שגורם לאי המספיקות להימשך יותר מדי זמן. …
(ואיך לגייס כלפיהם אהבה) השבוע יצא לי לצפות מהצד פה ושם באנשים קשים (ככה זה: בכל ימי החג האלה אני נדרשת לצאת מהקליניקה החמימה והרגועה שלי אל העולם שבחוץ – בסופרים, בכבישים, בחנויות… הא, עולם אכזר!) ופתאום ראיתי מקבץ שכזה: זו שכעסה בסופר כשעקפו אותה, לתחושתה. זה שרתח על הילד שלו, שלא שמע בקולו. זו …
המשימה הנוכחית: ללמד את עצמי אי מחויבות אם תהיתם בלבכם למה בשבוע שעבר לא כתבתי פוסט (תהיתם? בבקשה תגידו שתהיתם!) זה לא בגלל שחלילה משהו קרה. כלומר, מה שקרה הוא שעצרתי ושאלתי את עצמי: את יושבת עכשיו לכתוב כי את רוצה לכתוב, או כי את חייבת? כי יש לך מה להגיד, או כי יש לך …