כותבת, מרצה, מדריכת הורים ומלווה בתהליכי התפתחות אישית. מכורה למילים ולתובנות. חובבת מסעות פנימיים. לא מוותרת על שנ"צ.
כשמאטים את הקצב, מגלים דברים נפלאים אני בהאטה. מאטה בעבודה. מאטה בבית. מאטה כתיבה. מאטה תכניות, שלא לומר: עוצרת אותן בינתיים. להתבוננות. לשקילה מחדש. מעבירה למצב המתנה. אני באמצע אירוע בריאותי מבאס (לכל המודאגים: זה לא סוף העולם, אבל משהו שדורש טיפול, ולא כזה שנגמר בשבוע-שבועיים. אדווח לכשיסתיים). וכמו שנכון לעשות בכל פעם שהדרך נהיית …
שימו לב, שימו לב: אני לא יכולה יותר. כלומר יכולה, אבל לא יכולה מגיע הרגע שבו את מרימה ידיים. שבו את מכריזה: סליחה, אבל אני לא יכולה יותר. לא ככה. לא מסוגלת. זה אף פעם לא קל, להכריז שנשברת, שאת לא ממשיכה, שאת לא יכולה יותר. אבל זה הכי קשה כשבעצם את כן. *** כבר …
אני לומדת לאחר. ושיאחרו לי "טוב, אני מבינה שאני פשוט צריכה לצאת תמיד חמש דקות אחרי הזמן שקבענו", אומרת לי י', חברתי משכבר, ולמרות שהיא לא נשמעת כועסת, אני מתכווצת. כי היא צודקת לגמרי: אני מאחרת. כבר כמה פעמים שאני קובעת איתה לצאת לטיול כלבים ומאחרת, בכל פעם בחמש-עשר דקות, וזה לא לעניין. ממתי אני …
בשבע עשרה השנים האחרונות למדתי לגדל ילדים. רק עוד לא למדתי להפסיק לפחד עליהם הבן הגדול שלי בן 17 היום. רק אלוהים יודעת לאן ברח הזמן. לפני שבע עשרה שנים נסעתי ללדת אחרי ליל הסדר. קיבלתי חדר מצוין ופיטוצין מהגיהינום. במשך שלושה ימים אכלתי רק עוגיות פסח – אלה שנראות כמו חלון עם סורגים וטעימות …
אם יש דבר שהייתי רוצה יותר מלהיות מיוחדת, הרי זה, ובכן, להיות כמו כולם בחודש הקרוב צפויה לי נסיעת עבודה מגניבה לחו"ל. הייתי יכולה לעוף עליה בדמיון עד אין קץ, אבל במקום זה אני לחוצה. מהטיסה? לא. מלהשאיר את כל הבית על בעלי היחיד? לא. מה שמלחיץ אותי באמת זה שבאחד הערבים אני אמורה ללבוש …
לעולם אין לי מושג מה יהיו התוצאות של המעשים שלי. אבל זה לא פוטר אותי מאחריות אני יודעת שלמה שאני עומדת לעשות בכל רגע יהיו תוצאות. רק אין לי מושג מה הן יהיו. אני יכולה לשער, לחשוב, לתכנן. אבל בסוף האמת נשארת אחת: אין לי מושג לאיזה תוצאות המעשים שלי יובילו בעוד שנה, עשר, עשרים. …