תנועת שינוי

פוסט ובו ידובר: על הערות, על מלכוד 22, ועל נומרולוגיה קבלית

"סו-אן דאקאט חשבה שיוסאריאן נפלא, וכבר החלה מנסה לשנותו".
כך מתחיל אחד הפרקים ב"מלכוד 22" המופתי, ספר שכל משפט שני בו מעורר מחשבה על הדרך האבסורדית שבה אנחנו מנהלים את חיינו.
למרות שהפעם האחרונה מבין התשע-עשרה שבהן חרשתי את הספר הייתה לפני עשרים שנה, בערך, המשפט הזה נשאר לי תקוע בלב – אולי בגלל האמת הנוקבת שבו; הטמטום המושלם לצד החוכמה האינסופית שמקופלים בתוכו. שלב א': אנחנו מתאהבים במישהו בגלל מי שהוא. שלב ב': אנחנו רוצים לחיות עם אותו אדם בגלל שהתאהבנו בו. שלב ג': כדי לחיות איתו, אנחנו מוכרחים לשנות אותו, שיתאים לנו יותר. לפעמים אנחנו אפילו מצליחים. שלב ד': אנחנו מתלוננים שהוא בכלל לא מי שחשבנו שהוא, ועוזבים אותו.
שיטת האימאגו לטיפול זוגי מתארת את התהליך הזה נפלא, ומסבירה כבדרך אגב את הקלישאה על ניגודים שנמשכים: במהלך התפתחותנו בילדות, טוען ד"ר הארוויל הנדריקס, ממציא השיטה, אנחנו מתכחשים להיבטים מסוימים של האישיות שלנו, שהאנשים שסביבנו (הורים, למשל) לא אוהבים. אנחנו מכחישים תוקפנות, ביישנות, רוך, פגיעות ועוד. אבל אנחנו לא יכולים להיפרד מההיבטים הללו לחלוטין: הם כמו גוף רפאים שאנחנו ממשיכים לסחוב איתנו. כשביום מן הימים אנחנו מוצאים אדם אחר שמעז לבטא את אותם חלקים מוכחשים שלנו, אנחנו נמשכים אליו כפרפר אל האש: החיבור איתו גורם לנו להרגיש מושלמים שוב ("בלעדיך", אנחנו לוחשים לו, "אני חצי בן אדם". מה שנכון). אבל מכיוון שלמדנו בשחר ילדותנו, בצורה כמעט בלתי מודעת, שאותם חלקים הם בלתי נסבלים – עד מהרה אנחנו מתחילים לכעוס על קיומם מול האף שלנו, ועל בן הזוג שמעז לחיות אותם כאילו כלום. אותו חלק בנו שנמשך לאסרטיביות או לתוקפנות, לרוך או לביישנות, עכשיו רותח: "קח ת'תוקפנות שלך ותרחיק אותה ממני!" אנחנו זועקים, ומנסים שוב לבטל אצל בן הזוג את אותה תכונה שבה התאהבנו.

רוצים שינוי?

מזמן שמתי לב שככל שאני מרגישה קרובה יותר לאדם, אני מנסה לשנות אותו יותר. אני רוצה שהילדים שלי יהיו יותר אסרטיביים (אבל גם פחות תוקפניים), יותר חרוצים (אבל גם שיידעו לשבת בנחת רגע), כמהים ללמוד (אבל לא עסוקים בציונים), חברותיים (אבל שיידעו לשבת עם עצמם). את בעלי אני מנסה לשנות מהרגע שהבנתי שהוא נפלא, לפני 16 שנים, בערך. ומכיוון שמכולם אני הכי קרובה לעצמי – או לפחות משתדלת להיות – אין פלא שאותי אני הכי רוצה לשנות.
במהלך תרגילי השתיקה שאני עורכת לעצמי בשבועיים האחרונים, גיליתי שאני מסוגלת בקלות יחסית לא להגיב כשמעירים לי – אבל הרבה יותר קשה לי להתאפק מלהעיר בעצמי לאחרים. העולם שסביבי כמה לשיפור, וממש קשה לי לא לספק את הסחורה.
לפחות עד שאני שמה לב שחלק ניכר מהשיפור נדרש לא על ידי העולם שבחוץ, אלא על ידי ה"אני" שבפנים. כשאני רוצה שבני משפחתי יהיו יותר מסודרים, למשל, זה לא בהכרח לטובתם – יותר לטובתי; כי אני רוצה לסדר פחות. כשאני כועסת על ילד מילדיי שפוגע בילד אחר, אני אולי רוצה ללמד אותו משהו לחיים – אבל הכעס עצמו נובע מכך שאני (או נכון יותר, הדימוי ההורי שלי) נפגע. בקיצור, חלק נכבד מדרישות השינוי שלי מהאחרים נובע מכך שאני רוצה להפוך את העולם לקצת יותר מתאים לי, וקצת פחות מאתגר עבורי. רוצה לומר – רוצה לנוח.

להאיר במקום להעיר

רק שלמעשה, אני מייצרת לעצמי עבודה הרבה יותר קשה. לשנות את האחר תמיד יהיה קשה יותר מלשנות את עצמי, פשוט כי יש לי פחות נגישות אל פנימיותו של האחר, ואילו לו יש פחות מוטיבציה להשתנות. יתר על כן: אם יש לי עניין פנימי עם דיוק, למשל (וכן, יש לי), אני יכולה לרדת לחייו של כל אדם בסביבתי הקרובה והרחוקה ולדרוש ממנו לדייק יותר, או לטפל בעניין הזה אצלי: לבדוק מה נאמר לי בילדותי על חוסר דיוק. מה אני אומרת בתוך תוכי על איחורים. מתי בדיוק הכחשתי בתוכי את החלק שביקש להתעלם משעונים, מכללים ומחוקים חיצוניים, ולזרום עם ההנאה, עם ההתלהבות, עם החיבור לרגע המתמשך.
הרצון לשנות את האדם האחר הוא קודם כל ציון דרך עבור עצמנו – שלט שמכוון אותנו לברר מה מפריע לנו בתוכנו. כשנתייחס אליו כך, נוכל להעיר פחות, ולהאיר יותר את חלקינו האפלים.

ומשהו על נומרולוגיה קבלית:
דרך המספרים, נומרולוגיה קבלית יכולה להראות לנו על מה נכעס ואיפה נרצה לשנות את בן הזוג. אחת הדרכים היא להסתכל על הפסגות שלנו: לכל אחד מאיתנו ארבע פסגות, שהן (בין השאר) ציוויים לגבי מה צריך להיות בסביבה שלנו – אצלנו או אצל בן הזוג. אם, למשל, הציוויים הם ניהול, טיפול, כסף והוראה – זה מה שנצטרך שיהיה בחיינו. אם בחרנו לעסוק בטיפול והוראה (כי למדנו בילדות שלא יאה לעסוק בכסף, למשל), נזדקק לבן זוג שימלא עבורנו את הציוויים של ניהול וכסף. רק מה – אם למדנו בבית ש"כסף הוא מלוכלך", בהחלט יכול להיות שנבחר בצורה לא מודעת בגבר שמעדיף רוח על כסף… ואז נבלה את כל חיינו בלכעוס עליו שהוא כזה.
הפטנט, בסופו של דבר, נשאר אותו פטנט: לעשות את העבודה אצלנו, ולא אצל האחר. ייעוץ נומרולוגי יכול להראות לנו מה הם הציוויים שלנו, וכיצד נוכל למלא אותם בעצמנו בצורה הטובה ביותר (מכיוון שיש יותר ממשמעות אחת לכל מספר, אפשר לעקוף התנגדויות עמוקות לציוויים מסוימים, על ידי כך שבוחרים במשמעות אחרת של הציווי. למשל, פסגה 5 יכולה להתפרש כציווי לפרסום, למדיה, אבל גם כחובה לערוך שינויים או כהכוונה לעסוק במקצועות הקשורים לנסיעות ולחופשות).