כותבת, מרצה, מדריכת הורים ומלווה בתהליכי התפתחות אישית. מכורה למילים ולתובנות. חובבת מסעות פנימיים. לא מוותרת על שנ"צ.
או: הרהורים על גנים, תבניות וקארמה "זה לא ייאמן", אמרתי לבכור שהחזיק לי את דלת הלול, בעודי רוכנת לאסוף ביצים מהפינה שבה בחרו התרנגולות להטיל הבוקר. "כשהייתי בגיל שלך, וסיימתי שנת שירות בירושלים, בדיוק כמוך, נשבעתי שאחרי הצבא והאוניברסיטה, אין מצב שאני חוזרת. לא לצפון, לא לגליל, לא לכפר. אותי לא ימצאו גרה בקיבוץ, עובדת …
הוראות למחלימה משפעת רגשית אז התקופה הזאת לא משהו בשבילי. שום דבר חיצוני לא קרה, תודה לאל. סתם ככה, תקופה שכזו. אולי זה הריתמוס הטבעי שלי (עולה, יורדת, עולה), ואולי זו שנה 4 בנומרולוגיה שצנחה עלי במלוא עוזה, משקפת לי חזק מאי פעם את הכל. טוב ופחות טוב וגם הרבה פחות טוב. *** כך או כך, אני …
מה שאני מאחלת לעצמי ביום ההולדת הזה פעם, כשהייתי קטנה, היינו מאחלים זה לזה בימי ההולדת: "שתגשימי את כל החלומות שלך" (לעיתים היינו מאחלות "שתישארי את", כאילו יש אופציה אחרת. אם הייתה, בטח היו שנים שהייתי חוטפת אותה בשתי ידיים. ממש רציתי להיות מישהי אחרת). כשגדלתי, מצאתי את עצמי מאחלת לעצמי איחול הרבה יותר צנוע: …
הרחבה, בירור, פעולה. זה כל מה שאנחנו צריכים לעשות כדי לקבל את מה שאנחנו רוצים את יכולה ללמוד שנים. לעשות קורסים, סדנאות, רטריטים. את יכולה לעשות מדיטציה יום יום. את יכולה לדבר על זה, לקרוא על זה, לחשוב על זה מפה ועד הודעה חדשה. ואז מגיע רגע אחד קטן, ופתאום את יודעת. פתאום זה ברור …
מסתגלת לשינויים. מתרגלת לכך שהילדים שלי גדלים. משתדלת לזכור שהכל דינמי אז בערב אכלנו רק שלושתנו: הדייג, אני וצעיר הבנים. הבינונית יצאה לעבוד במלצרות, הגדול היה (כרגיל) במכינה הקדם צבאית. וככה ישבנו רק שלושתנו ליד השולחן הגדול, ואכלנו ארוחת ערב של יום שישי. בשקט. *** שבוע קודם זה נראה אחרת לגמרי: הגדול יצא שבת, הבינונית …
על הרצון להעז על מה תתחרטי לפני שתמותי? ככה, באמצע היום והשומקום, זה מה שעלה לי בראש. לא שאני אדם של חרטות גדולות (אני אשה של קדימה, לא של אחורה), אבל השבוע חזרתי לספר הנפלא של טאנזין פאלמו, "טיפוח הפוטנציאל האנושי", ושם, היא כותבת במשפט אחד – "מעט מאד אנשים הצטערו לפני מותם על כך …