כותבת, מרצה, מדריכת הורים ומלווה בתהליכי התפתחות אישית. מכורה למילים ולתובנות. חובבת מסעות פנימיים. לא מוותרת על שנ"צ.
עוד מההבנות של העת האחרונה: צריך להשאיר מקום לריק אז בשבוע האחרון, בעקבות ההבנה מרחיקת הלכת (או בעצם, קצרת הלכת) שמוטב לי להפסיק למהר, ניסיתי ליישם. וגיליתי, שכדי להפסיק למהר אין לי ברירה אלא לרווח את לוח הזמנים שלי. להכניס שתי פגישות במקום בו נכנסו קודם שלוש. לתת מרווחי ביטחון בשוליהן של יציאות להקפצת ילדים …
(20 כללים לזמנים קשים, וגם לפחות קשים) 1. אל תיפגעי: שום דבר הוא לא אישי נגדך. גם אם לפעמים ממש אפשר להתבלבל. 2. אל תיעלבי. אנשים עסוקים בעיקר בעצמם. זה טבעי. גם את ככה. 3. אל תתאבלי. לא משנה מה קורה לך – תכל'ס, היה יכול להיות יותר גרוע. 4. בעצם, עזבי את מה שהיה …
מתאמנת בלהפסיק לייעץ לילדים שלי. אלוהים, זה קשה שהשם תשמור אותי, אני מתערבת לילדים שלי יותר מדי. אני רואה את זה במבטים המתלכסנים אלי מהצד. אלה של הילדים – שמתאפקים (רובם) להעיר לי רק כשזה נהיה בלתי נסבל, ובמבט של הדייג שבאמת מגיע למעלת קדושה באיפוק (בעניין הזה לפחות). הוא יודע – כולם יודעים – …
אני כבר לא רוצה בכוח. לא רוצה במאמץ. רוצה בעדינות אחד הוויכוחים ההיסטוריים שהיה לי עם הדייג היה בתחילת יחסינו הבינלאומיים – שהתחילו, כמה פואטי, בחוג ליחסים בינלאומיים – היה על כמה מאמץ ראוי להשקיע בעבודה סמינריונית. "את יושבת על זה ארבעה חודשים", הוא ציין, "ומוציאה ציון 95. ואני יושב על זה ארבעה לילות, ומוציא …
ואם הם קורים, סימן שהם אפשריים, לא ככה? ניסים קורים. שמעתי על כמה ניסים גדולים לאחרונה, והתרגשתי עד מאד. חוויתי כמה קטנים (כמו סימפטומים שנעלמו כלא היו), בעיקר בטיפולי תטא, ונפעמתי. ואז חשבתי לעצמי שנס, לפי הגדרתו, הוא משהו נפלא שקורה בניגוד לכללים. משהו שלא היה הגיוני שיקרה ובכל זאת קרה. משהו שאין לנו דרך להסביר …
או: למה הגיע הזמן להיפטר מהן, אחת ולתמיד משונה לומר את זה ככה, אבל הייתי בחורה עם ציפיות גדולות. ציפיתי להרבה: מהחיים, מאנשים, מהמציאות. ציפיתי שיקרה מה שביקשתי. הלכתי ללמוד בקורסים שקוראים להם בוורסיות שונות של הביטוי "בריאת מציאות", קראתי על זימונים ושאר קסמי-קסמים, והתלהבתי. ולא פעם הדברים באמת קרו, בדיוק כמו שזימנתי וביקשתי, והייתי …