יש מישהו בבית?
מה זה בעצם בית? בטח הרבה יותר מארבעה קירות. זה המקום שבו איכפת לך מהאנשים שסביבך, וגם להם איכפת ממך. בשבילי, זה מצפה הילה
מה זה בעצם בית? בטח הרבה יותר מארבעה קירות. זה המקום שבו איכפת לך מהאנשים שסביבך, וגם להם איכפת ממך. בשבילי, זה מצפה הילה
תפילה אישית לשנת הלימודים החדשה: הלוואי שהשנה התיק לא יהיה כבד מדי, ושחומר הלימוד לא יהיה קל מדי.
הלוואי שהשנה אף אחד לא יציק לכם בהסעה, ושגם אתם לא תציקו לאף אחד. ושתזכרו לשבת בכיסא ולחגור – אפילו אם כל האקשן קורה במעבר.
הלוואי שהמורה תאהב אתכם כמונו. הלוואי שהיא תצליח לראות את הקסם מאחורי השובבות, את הרגישות מאחורי החרדה, את התינוק שעדיין מסתתר מתחת לתחפושת של המתבגר…
רגע אחד אנחנו מלאי הערכה עצמית ומאמינים שהשמש זורחת לנו מאחורה. רגע אחר כך מלאי ביקורת עצמית, ובטחים שאין שפלים ועלובים מאיתנו. שני המצבים הלכאורה הפוכים הללו נובעים מתופעה אחת: ביקורת עצמית מפותחת מדי, הפיתרון? קבלה עצמית. וגם שימוש במחצית ימין של המוח לא יזיק
ליתר ביטחון. מה זה הדבר הזה בעצם? למה אנחנו עושים דברים רק ליתר ביטחון? אולי בגלל שאנחנו חשים בחוסר ביטחון. איך מייצרים יותר ביטחון? תלוי במספרים של תאריך הלידה.
מה חשבתם, שבחופש הגדול גם מרפי יוצא לחופש? צדקתם. הנה ככלי מרפי של החופש הגדול. תנסו את זה בבית או אל תנסו. מרפי כבר יגיע לבד
מה שמעיר את הרגש הוא אף פעם לא אדם אחר, אלא משהו שקורה בתוכנו. לא פעם,רגש נוצר ממחשבה. עם קצת אימון והרבה נכונות, אפשר לבחור מחשבות. את הפרשנות השלילית להחליף בחיובית, את ההנחה ש"הוא עשה לי" להחליף ב"הוא עזר לי לראות איזה רגש קיים בתוכי".