כותבת, מרצה, מדריכת הורים ומלווה בתהליכי התפתחות אישית. מכורה למילים ולתובנות. חובבת מסעות פנימיים. לא מוותרת על שנ"צ.

איך ללטף קיפוד מור אסאל

הרומן החדש

שכתבתי מחכה לכם!

לקריאת הפרקים הראשונים –

הקליקו כאן

נומרולוגיה קבלית

האם אלוהים מתערב לנו בחיי האהבה?

אם יש שיר שגורם לי להפוך לשלולית קטנה על הרצפה מרוב קנאה, כמיהה ועונג, זה השיר Into my arms. בעלי לא שר לי שירים כאלה (מאז ומתמיד השתוקקתי נואשות למחוות רומנטיות גדולות מהחיים, ואז הלכתי והתאהבתי בגברים מסוקסים ורציונאליים שיחזיקו אותי רגע לפני שאני עפה).

מספיק(ה) בקושי

בכל פעם שאני מרגישה שאני עצמי לא מספיק בסדר כמו שאני (כלומר, בכל פעם שאני נותנת למי שאני, למהות שלי, ציון "בלתי מספיק"), אני מרגישה צורך לתת לעצמי אישורים, ומתחילה להעמיס על עצמי משימות. שהרי אם אני מבשלת אוכל מזין, עוזרת בסבלנות בשיעורי בית, מגישה כתבות מופתיות ומסייעת על הדרך לאנשים למצוא את דרכם בחיים, איך מישהו (כולל אני בעצמי) יוכל לומר שאני לא מספיק בסדר?

אמנות חוסר הזמינות

די מזמן, קראתי באיזה ספר הדרכה להגברת יעילות כלל מפתיע: "רוצה פחות עבודה? אל תהיה שם כדי לקבל אותה". או בניסוח ההפוך: אם את זמינה כל הזמן, אל תתפלאי שמטלות נופלות דווקא עלייך. את פשוט במקום הנכון ועם ידיים פרושות כדי לקלוט אותן.

היום, הרגע, עכשיו

עבר והעתיד הם דמיונות. רק דמיונות. אין להם קיום במציאות, אלא רק בראש שלנו. המציאות היא אך ורק הרגע הזה. יש מקום לחשוב קדימה, ואוי ואבוי אם לא נעשה זאת – כל עוד נזכור שהעבר והעתיד הם לא יותר משלטי דרכים שאומרים לנו מאין באנו ולאן פנינו. אבל אם אנחנו מסתכלים אך ורק עליהם, במקום להסתכל בתשומת לב על הדרך עצמה – שלא נתפלא אם ניתקל במכשול, וניפול על הפנים.

סלח לי, עצמי, כי חטאתי

יום כיפור, אומרת היהדות, מכפר על חטאים שבין אדם למקום. היהדות מתכוונת לחטאים שבין אדם לבורא, אבל הרי אנחנו חלק מהבורא, והוא חלק מאיתנו. אם נביט בזה מנקודת מבט לא דתית, נוכל רק לאחל לעצמנו: שיום הכיפורים הזה יכפר על כל הפעמים שבהן התרחקנו מהמקום שלנו, מעצמנו, מהקול הפנימי שלנו. נבקש שהיום הזה יהיה הריסטארט למחשב הנפשי שלנו, שיחזיר אותנו לנקודת ההתחלה: נקיים, שקטים, מלאי כוונה. והלוואי שהשנה, סוף סוף, נהיה במקום הנכון.

בשנה הבאה

בשנה הבאה לא יהיו לי קמטים חדשים. או שיהיו, אבל ממש לא יהיה איכפת לי מהם. הם הרי מתאימים פיקס לשיער שלי, שמלבין מיום ליום – עד כדי כך שהספר שלי הפסיק להציע לי "אולי בכל זאת נעשה גוונים", ואמר בנימוס ש"זה נראה אצילי".
בשנה הבאה אני ארצה להיראות אצילית. לא כוסית, לא מגניבה, לא הורסת. רק אצילית. אשב לי על המרפסת עם חצאית בגובה ברך, כוס תה קר וגיליון של "REAL SIMPLE", ואיראה אצילית. וזה ממש ממש יספיק לי. זה, וזוג נעליים אחד בלבד.