כותבת, מרצה, מדריכת הורים ומלווה בתהליכי התפתחות אישית. מכורה למילים ולתובנות. חובבת מסעות פנימיים. לא מוותרת על שנ"צ.

איך ללטף קיפוד מור אסאל

הרומן החדש

שכתבתי מחכה לכם!

לקריאת הפרקים הראשונים –

הקליקו כאן

הורות וילדים

תנועת שינוי

למה אנחנו רוצים לשנות את אלה שאנחנו אוהבים? שיטת האימאגו מסבירה שבמהלך התפתחותנו בילדות, אנחנו מתכחשים להיבטים מסוימים של האישיות שלנו, שהאנשים שסביבנו (הורים, למשל) לא אוהבים. אנחנו מכחישים תוקפנות, ביישנות, רוך, פגיעות ועוד. אבל אנחנו לא יכולים להיפרד מההיבטים הללו לחלוטין: הם כמו גוף רפאים שאנחנו ממשיכים לסחוב איתנו. כשביום מן הימים אנחנו מוצאים אדם אחר שמעז לבטא את אותם חלקים מוכחשים שלנו, אנחנו נמשכים אליו כפרפר אל האש: החיבור איתו גורם לנו להרגיש מושלמים שוב ("בלעדיך", אנחנו לוחשים לו, "אני חצי בן אדם". מה שנכון). אבל מכיוון שלמדנו בשחר ילדותנו, בצורה כמעט בלתי מודעת, שאותם חלקים הם בלתי נסבלים – עד מהרה אנחנו מתחילים לכעוס על קיומם מול האף שלנו, ועל בן הזוג שמעז לחיות אותם כאילו כלום. אותו חלק בנו שנמשך לאסרטיביות או לתוקפנות, לרוך או לביישנות, עכשיו רותח: "קח ת'תוקפנות שלך ותרחיק אותה ממני!" אנחנו זועקים, ומנסים שוב לבטל אצל בן הזוג את אותה תכונה שבה התאהבנו.

בלוז לחופש הגדול

ה כל העניין: אני רוצה, ולכן מגיע לי. אם אני רוצה לבלות במיטתי, אין שום צורך לגייס לשם כך עייפות. אם אני רוצה לראות שם סרט, אני לא צריכה בשביל זה חום גבוה. אם אני רוצה הפסקה מהבישול והניקיון, אני לא צריכה שום "אין לי כוח" בשביל זה. אם אני רוצה להפסיק לעבוד, אני לא זקוקה לשם כך לשחיקה. כל מה שאני צריכה זה לבחור. בלי תירוצים, בלי רגשי אשמה. רק לבחור. ולהבנה הזאת אני קוראת "החופש הגדול".

אמנות חוסר הזמינות

די מזמן, קראתי באיזה ספר הדרכה להגברת יעילות כלל מפתיע: "רוצה פחות עבודה? אל תהיה שם כדי לקבל אותה". או בניסוח ההפוך: אם את זמינה כל הזמן, אל תתפלאי שמטלות נופלות דווקא עלייך. את פשוט במקום הנכון ועם ידיים פרושות כדי לקלוט אותן.

דילוג לתוכן